מאמאסאן - המאמאנט היפנית

כשלימור ליכטר מאוסישקין א' ידעה בוודאות שהיא מצטרפת לבן זוגה בנסיעה ליפן, היא התחילה באופן מידי לחפש קשר לליגת הנשים היפנית – מאמא-סאן, עליה ידעה מעופרה אברמוביץ, מייסדת הליגה שלנו.
זה לא היה קל. הרבה מיילים נשלחו עד שלבסוף נוצר הקשר דרך שגרירות ישראל ביפן, עם קבוצה בשם אוסיקה קלאב, מהעיר סטאגיה מהמובילות בליגת במאמא-סאן היפנית.
בליגת מאמא-סאן היפנית משחקות כ-800,000 (!!!) נשים מכל רחבי המדינה, מגיל 25 ומעלה. ומעלה זה אומר עד גיל 82...
בליגה משחקות קבוצות מכל רחבי יפן והקבוצות בנויות לפי אזורים. הליגה מנוהלת ע"י נשים בלבד כשבהנהלה חברות כמה מנשות העסקים המצליחות ביפן. נשיאת הארגון בת 82 ועדיין שחקנית פעילה.

בתמונה: לימור (בחולצה באדומה) עם המארחות שלה מליגת המאמא-סאן

הרעיון של הליגה הוא לאפשר לנשים להמשיך לעסוק בספורט בכל גיל. זה יותר בעניין של בריאות מאשר לנצח וביחד עם זה התחרותיות, הרצינות והמחויבות מאד גבוהות. כל זה קורה במדינה שבונה אולמות במיוחד למאמא-סאן וששחקניות מאמא-סאן הולכות ברחוב ומתבקשות לתת חתימות למעריצים.
הן משחקות באופן שונה מאשר אנחנו. הן משחקות כדורעף ולא כדורשת (לא לשכוח, יפן היא מעצמת כדורעף) ובפורמט המיוחד רק להן: 9 שחקניות על המגרש שעומדות כל המשחק באותה העמדה (אין סבבים). מותר ל-5 שחקניות לחסום. הרשת נמוכה במקצת מהרשת שלנו  ומותר להתקיף מכל עמדה במגרש.  הן משחקות עד ניצחון של 2 מערכות וכל מערכה נספרת עד 21 נקודות עם הפרש של 2 נקודות.
לליגה יש ספונסר גדול בשם Lawson, רשת של חנויות נוחות (convenience store) – השנייה בגודלה ביפן, חברה שהבינה את כוח הקניה הנשי ונותנת חסותה לליגה.
השגרירות ארגנה ללימור את הביקור בקבוצה ולימור יצאה ברכבת לסטאגיה כדי להצטרף לאימון הקבוצה. היא מתרגשת לספר על המפגש שהיה מאד חם ומלבב. השחקניות קבלו אותה בחום רב עם הרבה חיבוקים ונשיקות (מי אמר שהיפנים קרים???).
בקבוצה שלימור פגשה ממוצע הגילאים הוא מעל 40. הן מתאמנות פעמיים בשבוע, 3 שעות כל אימון + משחק. אימון אחד מתקיים בשעות 12:00-15:00 ולצורך כך הן יוצאות מהעבודה. האימון השני מתקיים לפנות ערב בשעות 17:00-20:00. במשך העונה האימונים והמשחקים הם מעל הכל. לא מפספסים לא אימון ולא משחק. לא יוצאים לחופשות סקי...
גם באימון עצמו היחס מאד מאד רציני. הן מעבירות את החימום בעצמן כשכל אחת מעבירה תרגיל ואח"כ ממשיכה המאמנת שלהן בת ה-72, שמאמנת אותן כבר 20 שנה, להעביר את האימון.
הן מעודדות אחת את השניה ומאד מפרגנות. אחרי כל נקודה באות לאמצע המגרש ומריעות.
כשכדור נופל והן סופגות נקודה (במשחק בזמן האימון) הן יורדות ל-10 שכיבות סמיכה.
לימור מספרת שהנשים שפגשה מדהימות. רובן מעל גיל 40 כשהמבוגרות ביותר בנות 55. יש 2 שחקניות גבוהות, כמעט כמו לימור והשאר יותר נמוכות. יש ג'ודאית אולימפית (ששמעה על יעל ארד) ויש שחקנית בת 55 חולת פרקינסון שהבנות עוטפות אותה באהבה. היא אומרת שהיא מקבלת מהן תמריץ לקום כל בוקר מהמיטה...
הן חברות טובות מאד אחת של השנייה, ממש משפחה.
יש בקבוצה כ-18 בנות והן נחשבות לאחת מ-4 הקבוצות הטובות במחוז.
לימור ספרה שהמפגש איתן היה מאד מרגש. היא מציינת שהן קבלו אותה בחום רב והתעניינו גם לגבי הליגה שלנו. כשלימור ניסתה להראות להן איך אנחנו משחקות היה להן קצת קשה...
לימור טסה חזרה לארץ יום לפני שהצונאמי הגיע ואילו בן זוגה המריא מיפן רבע שעה לפני... לימור דברה איתן מאז פעמיים בטלפון והן סיפרו לה שהרגישו את הרעידה ושעכשיו הפחד מאד גדול מפני רעידה נוספת.

עוד תמונות מהביקור